פסק דין לפינוי שוכר קרקע חקלאית

בפס"ד שניתן בבית משפט השלום בת"א חויב שוכר קרקע חקלאית שלא פינה אותה עם תום החוזה, לסלק את ידו מהמקרקעין ולשלם למינהל דמי שימוש על כל התקופה בה החזיק במקרקעין ללא חוזה והוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ש"ח, תוך שנדחו טענותיו לקבלת פיצוי עקב פינוי השטח ולעיכוב הפינוי עד שיוסדר נושא הפיצוי.

​פסה"ד עניינו בקרקע שנמצאת בישוב אור יהודה אשר נדרשה למינהל לצרכי מגורים. לקראת תום החוזה שתקופתו היתה ל- 3 שנים, הודיע המינהל לשוכרים כי החוזה לא יוארך ולא יכרת חוזה חדש, ואף הציע לשוכר בזמנו, לפנים משורת הדין, פיצוי למגדל עונתי עפ"י החלטה 727 (בשיעור של 13.5% מסך תקבולי המינהל כפי שיתקבלו משיווק המקרקעין). השוכר לא פינה את השטח ולא החזירו למינהל מקרקעי ישראל וזאת בניגוד להתחייבותו עפ"י החוזה.
כב' השופטת פינצ'וק אלט קבעה, תוך הפניה לחוזה, כי אין בתביעה לפיצויים כדי לעכב את פינוי השטח והחזרתו למינהל, כי עם תום החוזה, משלא פינה השוכר את המקרקעין, הפך השוכר למשיג גבול בקרקע.
יצוין כי בין טענותיו טען השוכר כי אם עליו לפנות את השטח הוא זכאי לקבל כפיצוי את שווי מלאי הגידולים החקלאיים ולחילופין פיצוי למחזיק בקרקע חקלאית ששונה יעודה בשיעור של 27 אחוז מסך תקבולי המינהל כפי שיתקבלו משיווק המקרקעין (עפ"י החלטה 727) אחוז וזאת בהתבסס על הטענה כי על אף האמור בחוזה - כי הוא לשלוש שנים בלבד - הרי שקיימת הבטחה של המינהל כי החוזים התלת שנתיים יחודשו באופן אוטומטי לטווח ארוך.
טענה זו נדחתה כאשר בית המשפט מציין כי כוונת הצדדים קיבלה ביטוי מפורש בחוזה לפיה מוגבל החוזה לשלוש שנים שבסיומן רשאי המנהל שלא לכרות חוזה עם השוכר וכי אין בכך שבמהלך השנים נחתמו חוזים גם לאחר תום תקופת החוזה שקדם להם, כדי להוכיח כי הם התחדשו אוטומטית.

gov